הפנינג שנתי בנמל תל אביב 2019

ארחנו בהפנינג השנתי שלנו בנמל תל אביב מעל אלף מילדי עמותת ״מחוברים לחיים״ ומלוויהם מ-23 בתי ספר ברחבי הארץ. בנמל חיכו להם 20 תחנות של כיף שכולן מופעלות בעזרת מתנדבים יקרים שבאים ותורמים את זמנם וכשרונם מדי שנה ביום הזה. עשרות מתנדבים שהגיעו לעזור אפשרו לנו לתת לילדים את היום הזה. די ג׳יי, מנחה, שף שפיקד על ההכנות במטבח, צלמים, סבלים ועובדי הפקה, מחלקות של חיילי צה״ל שהגיעו ועבדו בלי הפסקה. כל אלה בנוסף לצוות הנפלא של העמותה, שסחבו והרימו, אספו והביאו, נתנו את כל הלב …ומעבר. תודה ענקית לכולם. בלעדיהם, אי אפשר היה להרים את המבצע הזה. אלבום התמונות המלא יתפרסם באתר שלנו ובעמוד הפייסבוק של מחוברים לחיים בתחילת השבוע. מוזמנים להיכנס, להנות מהתיעוד של היום הזה, לעשות לייק ולהמשיך ולעקוב אחרי הדיווחים והעדכונים היומיים שלנו. נתראה בהפנינג בשנה הבאה…בא לי ממש להיות ראשון. בגלל זה ישבתי ליד עליזה בספסל שמאחורי הנהג. עכשיו שהאוטובוס עצר אני כבר עומד ומחכה שהיא תגיד לנו לרדת.

 

וקצת על היום הזה מעיניים מעט שונות, איך הייתם חווים יום כזה בתור ילדים.. הנה:

בא לי להיות ראשון. נכנסנו ואני רואה שכבר יש מלא אנשים. אבל קודם אוכלים מה שהבאנו בתיק. רואים את הים מאיפה שאנחנו יושבים לאכול. עכשיו אני מחכה שעליזה תגיד שאפשר להתחיל. ראיתי שיש כדורסל ובא לי לנסות. אולי אני אצליח להכניס את הכדור לסל.הביאו לי בועות סבון, וארטיק ופופקורן. כיף לי כאן. עכשיו אני מפחד שאני לא אצליח ללכת על המקלות האלה. בסוף הצלחתי… לאמא אני אביא את הבובה מהכדור שהכנתי. האישה ציירה לי על הפנים ציור של באטמן, זה היה מדגדג וגם נעים ואז אכלתי תותים על שיפודים. יש פה מוזיקה ורקדנו עם עליזה ועוד אישה אחת וישבתי על האופנוע של המשטרה והם אמרו שזה בסדר והרשו לי לצפצף. לא בא לי לשחק כדורגל אז רק הסתכלתי מהצד ואז היינו בתופים. זה היה כיף לעשות רעש. מותר כאן להשתולל. לא כמו בכיתה. וגם הצלחתי להפיל את כל הקופסאות בבאולינג, לבד בלי שעליזה עזרה. אבל נתתי לה את הבלון  שהביאו לי שהיא תחזיק כי אמרו שיש פיצה. אני אוהב פיצה.שובל מלפני מסתיר לי אז אני עומד וראיתי את האישה מהקרקס שמגלגלת כל מיני דברים על הרגלים ומעיפה אותם. עכשיו אישה אחרת שרה שיר שאני ממש אוהב, "אין מה לעשות איתה היא רק רוצה לרקוד" והירשו לנו לעלות על הבמה לשיר איתה. זה היה ממש כיף. אחר כך עליזה קראה לנו כי האוטובוס הגיע וצריך ללכת. לא בא לי ללכת. בא לי להישאר.

לאלבום המלא לחצו כאן

This entry was posted in . Bookmark the permalink.