טיול ג'יפים לילדי "כפר יחזקאל" 8.7.16

יש לנו ארץ נהדרת. האמת היא שהמשפט הזה כבר קצת קלישאה, ביחוד כי כל אחד מאיתנו שומע בראש עכשיו את אייל קיציס אומר אותו. אבל ברצינות, ארץ נהדרת. טיול ג׳יפים של העמותה עם ילדי פנימיית כפר יחזקאל. אנחנו דוהרים, טוב, נוסעים בשבילי עפר, בין עצי תפוחים, גפנים מלבלבים, עצי זית, שדות תירס וחמניות. הנוף מכוכב הירדן, הכינרת המציצה אלינו, התבור משמאל, בקיצור, מרהיב. יחד איתי ברכב שלשה בני 17, בת ושני בנים. הם השתלטו לי על המערכת והתחברו עם מוסיקת טראנס בווליום כזה שהבסים מרעידים את הבטן. היתה התלהבות מהעליה הגדולה בתחילת המסלול והיה קצת לחץ. אולי בגלל זה עוזר הצלם שישב לידי והיה אחראי על התיעוד כי ״עדיף שאת תתרכזי בנהיגה״ לדבריו, לא זכר לצלם את העלייה הזו מרוב התרגשות. אבל תאמינו לי, היה אתגרי. טוב קצת. אחר כך, בירידה לנחל תבור אני מציצה במראה ורואה שהם נרדמו. שלשתם. יחד עם הבסים הרוטטים בעוצמה. אחח, גיל שבע עשרה. מצאתי את עצמי מתלהבת לבד בירידות המדרדרות, וחושבת כמה זה קשה. כמה קשה להיות ילד שנמצא בפנימיה כי הבית שלך לא מספיק בטוח, לא אמין, לא מספיק יציב ומגן. כמה קשה לגדול ככה, כמה קשה להתבגר ככה, להפוך לבוגרים ואולי, אולי לצאת מהמעגל הזה. אנחנו חיים בעולם כל כך מוגן, הכל כל כך מובן לנו מאליו. לנו ולילדים שלנו. אין כמו הטיולים והמפגשים האלה לקבל קצת פרופורציות. מעבר לשמחה והסיפוק שבנתינה שהם נותנים הם מביאים נקודת מבט אחרת על הדברים וזה בהחלט בונוס. היו שתי פריסות, לא אחת. גם בוקר עם פיתות דרוזיות ושוקולד, ירקות ושתיה ואפילו חגיגת יומולדת בהפתעה לניר הוכמן. מזל טוב ניר. אחר כך צהריים, ביער אשכול, עם המבורגרים כולל כל התוספות וטרופיות. הטעם של אלו החזיר אותי שנים אחורה. היה שווה. היתה מוזיקה, למרות שהחום המהביל של עמק הירדן ו-41 המעלות שמדדנו לא באמת איפשרו ריקודים. כל זה לא שינה את העובדה שהיה נהדר, שהיה שמח, כמו שאמר אילן קדוש מנהל הפנימיה, זו היתה התחלה נהדרת לחופש הגדול.
This entry was posted in . Bookmark the permalink.